כפרי אחד הגיע לעיר הגדולה וראה אנשים מסתובבים כשעל ידם תלוי מוט. הוא הוקסם משלל הצבעים שיש לכל מוט וחשק אף הוא באחד כזה. נכנס לחנות ושאל את המוכר: "מהו אותו מוט שאנשים מסתובבים איתו על ידיהם?".
השיבו המוכר: "למוט הזה קוראים 'מטרייה' והוא מגן מפני הגשם".
התפלא הכפרי ושאל: "וכי באמת המטרייה הזו היא תעודת ביטוח מפני הגשם?!"
"לא", צחק בעל החנות, "אין היא מגינה מפני נזקי גשמים, אלא אנשים מסתובבים איתה למקרה שירד גשם".
התלהב הכפרי, קנה מטרייה אחת וחזר לכפרו להראות לכל חבריו כיצד מוגן הוא מפני הגשם.
נדהמו חבריו ושאלו: "הכיצד מוט זה יגן עליך מפני הגשם?!"
"צריך לשאת אותו על היד והוא כבר יגן עליי" השיב.
כעבור ימים מספר החל גשם עז ניתך ארצה. כולם חיכו לראות כיצד יגן המוט על בעליו, הכפרי יצא כשהמוט תלוי על ידו ושב על עקבותיו רטוב עד לשד עצמותיו לקול צחוקם של חבריו.
כעוס חזר לעיר של המוכר: "רמאי! שיקרת אותי, המטרייה אינה תקינה" צעק לעברו.
המוכר הבין מיד ושאל: "הלכת עם מטרייה סגורה ונרטבת? כשהמטרייה סגורה אין בה תועלת, יש לפתוח אותה ולחסות תחתיה, רק אז לא נרטבים".
לאחר ראש השנה ויום הכיפורים כל אחד מאיתנו התעלה רוחנית, נשם הרים ופסגות גבוהים.
אבל אם אנחנו רוצים את כל מה שקנינו והתעלנו רוחנית צריך ציפוי וקרם הגנה לשמר את הכל למשך השנה כמו לשמור את לוחות העץ עם לקה שכך שישמר הצבע וישמור עליו מהגשמים
ולכן לאחר יום הכיפורים מתחילים מחיל אל חיל לסוכות ויושבים יושנים ואוכלים בסוכה כנגד ענני כבוד ששמרו על עם ישראל במדבר כך ישמור עלינו וביום האחרון הושענא רבה לפתקא טבא נשארים ערים בלילה ולומדים וקבלת עול מלכות שמים
ואז אנחנו מגיעים למטריה השמחה שחוגגים עם התורה
"אורייתא וקב"ה וישראל חד איהו". היינו לאחר התשובה, אז נקרא ישראל, משום שאז הוא מקבל התורה, שהוא אחד עם הקדוש ברוך הוא, שהתורה נקרא בבחינת שמות של הקדוש ברוך הוא. וממילא התורה וקב"ה חד איהו עם ישראל
מה שנשאר לנו עד כמה שאפשר בכל המציאות המוזרה הזאת שיש עכשיו בעולם שנחגוג עם התורה ונקיים אותה מתוך שמחה וזה מה שישמור על עם ישראל מדורי דורות וגם היום אמן ואמן….
