לפני חמש שנים חזרתי לאשקלון והתחלתי לסקר את העיר בדיוק כשפרצה הסערה סביב ראש העיר איתמר שמעוני. אני זוכרת ששמעתי את ה"עובדות" היבשות, ראיתי את מהדורות החדשות ואת כל הדרמה ונסחפתי…. איתמר חטף ממני בעיתון והרבה… לא חסכתי במילים ולא בתיאורים, הייתי רעה. מי שמכיר אותי יודע שלא בכוונה בכלל אבל הייתי רעה ‼️ עם הזמן העובדות האמיתיות התחילו לצוף, האמת התחילה להתברר וכל מה שתפרו לאיתמר שמעוני (ותפרו לו חד משמעית) הלך ונפרם…. ולא נשאר הרבה…
כשהתחלתי להבין יותר את מה שקורה בעיר ומי נגד מי ולמה, הבנתי איך הכל התנהל ושלא כל מה שנאמר היה מדוייק והבנתי שטעיתי. טעיתי בגישה שלי, מיהרתי להסיק מסקנות ולהעלות אותן על הכתב מבלי לחשוב שמאחורי כל הכותרות יש גם אנשים,משפחות, ילדים. הייתי רעה כבר אמרתי ❓
כעיתונאים יש לנו "רישיון להרוג". במילים שלנו, בכותרות שלנו, אנחנו יכולים להרוג גם מבלי להתכוון, את נפש האדם ותקשיבו לי, אני שנים עם רגשות אשמה על האופן בו סיקרתי את המעצר של איתמר, טעיתי בגדול.
נכון שסיפור כזה מושך, זה מביא רייטינג, זה עושה רעש ודרמה ואתם כבר יודעים שכל עיתונאי טוב אוהב דרמות ואני בכלל, חיה את הדרמה ואת הצהוב, גם אתם.
חמש שנים קשות לכל מי שמכיר את משפחת שמעוני באמת, הגיעו היום לסיומן ב-15.00. אתם יכולים לאהוב אותו, יכולים גם לא. הוא לא נקי מטעויות, הוא מודה בהן ולא מסתתר. היום כולם שמים את השנאה והכעס בצד ומאחלים ליהודי משלנו שטעה (ולא מתכחש!) לניסים. לא מגיע לאשתו, לא מגיע לילדים שלו ולא מגיע לו. אנחנו יהודים ויש לנו לב טוב ואנחנו לא רוצים ברעתו של אף אחד. פחות איכפת לי אם הפוסט יהיה פופולרי או יעורר ביקורת, יותר חשוב לי שנתעורר ונבין שלטעות זה אנושי, להרוג במילים אנשים אחרים- זה לא! להצלחת וישועת איתמר, עופר ויואל ❤️
